תחרות חייה

 עתליה נבו עומדת רגע לפני אחת מפסגות הקריירה שלה, וכשאנחנו אומרים פסגות אצל עתליה מדובר במרוץ חיים שלא עוצר לרגע. למרות מחלת הפרקינסון שהתגלתה אצלה, עתליה, לשעבר אלופת ישראל בטריאתלון לנשים, לא חשבה לרגע לעצור וכרגע היא נמצאת בסגל הסופי לפני המשחקים הפראלימפיים שעתידים להיפתח בפריז בסוף הקיץ (מיד לאחר סיום המשחקים האולימפיים)

כשהיא בת 51 ונמצאת בשנת שבתון ממשרת החינוך שלה, תפסנו אותה השבוע במחנה אימונים מיוחד בתנאי גובה בתל אביב.

איך התחילה בכלל המשיכה שלך לטריאתלון?

"בתור ילדה הייתי שחיינית במכבי חיפה, יותר מאוחר כשהייתי ברילוקיישן התחברתי לתחום הריצות הארוכות ובסוף שילבתי בין השניים והוספתי גם אופניים. זה התחום הכי חלש אצלי ואני כעובדת עליו חזק.  

 עתליה היתה כאמור אלופת ישראל בטריאתלון בשנים 2015 ו-2016, ובשנת 2017, בזמן אימונים לתחרות איש הברזל אותה סיימה בתוצאה איכותית ביותר, החלו להופיע התסמינים.  כמו שהיא ממשיכה לספר: "היו לי כל מיני עניינים בריאותיים משונים ורק אחרי 3 שנים של בדיקות  גילו שיש לי בעצם פרקינסון"  

מה בעצם עושים בשלב שלא מאבחנים עדיין?

"בזמן האבחון עברתי לא מעט בדיקות. אבל אף פעם לא הפסקתי להתאמן ולנסות להבין מה קורה לגוף שלי. כשבישרו לי על המחלה החלטתי לקחתי לעצמי חודש של התמסכנות על מר גורלי, אבל אחרי חודש  יצאתי לחיים חדשים – שמתי את המחלה לצידי, לא לפני ולא מאחורי. לא הפסקתי את חיי, לא התעלמתי ממנה,  אנחנו צועדות קדימה, יחדיו, לומדות ומכבדות אחת השנייה. 

איך הפרקינסון משפיע עלייך?

"הפרקינסון משפיע על כל תחום בחיי לא רק בספורט, תסמיני המחלה מאוד אינדיבידואלים: אצלי הם מתבטאים בעיקר בקישיון שרירי בכל צד שמאל, וחולשה שרירית בכמה שרירים שמשפיעים על החיים הספורטיביים, אני גוררת רגל, צולעת לפעמים ועוד כל מיני הגבלות.  תסמין נוסף שמאוד משפיע עלי היא עייפות כרונית. אחרי אירוע עצים כמו תחרות, אני מאוד עייפה, לוקח לי כמה ימים להתאושש ולפעמים יש לי פשוט הרגשה לא טובה חולשה, לאות כמו הרגשה של שפעת שהגוף מותש ואתה רוצה להישאר במיטה ויחד עם זאת אני משתדלת לא לוותר – לא למחלה ולא לעצמי ועושה כל מה שניתן".

ואכן עתליה לא נתנה לשום גורם לעצור אותה, היא החליטה לנסות למקסם את האירוע כפי שהיא מתארת: "בשנת 2021 אמרתי לעצמי, אם אני כבר מוגבלת, בואי נעשה מהלימון לימונדה ונגיע להתחרות בספורט הפראלימפי". 

צריך להבין, הספורט הפראלימפי מורכב מסוגים רבים של מוגבלויות שעל פיהן נקבע הסיווג ((classification  של הספורטאים לקטגוריות ((class. הקריטריונים עבור החלוקה הזו מאוד קשוחים ועתליה היא הפראטראיתלטית הראשונה בעולם שמסווגת בענף הטריאתלון כחולת פרקינסון. מה שהוביל אותה לבעיה מסויימת: "בארץ לא ידעו מה לעשות איתי,  לאחר התעקשות שלי וחיפושים הגעתי לדווידה קוסף שהיא מאבחנת עולמית שאמרה שיש לי case, הכינה לי טפסים ו ב-2022 יולי לאחר סיווג ע"י איגוד הטריאתלון העולמי התקבלתי לטריאתלון הפראלימפי בקלאס PTS4. 

עתליה החלה להתחרות ומהר מאוד מצאה את עצמה בצמרת הטריאתלטיות בקטגוריה בה היא מתחרה: "אחרי שתי תחרויות הבנתי שיש לי סיכוי אמיתי להגיע למשחקים הפראלימפיים בפריז והיעד לא מאוד רחוק". 

חשוב לזכור, עתליה מוגדרת כרגע בקטגוריה PTS4 , למרות שעל פי כל המדדים היא אמורה להיות בקטגוריה 2 המאפיינת מוגבלות קשה יותר ובה כמובן סיכוייה להגיע למשחקים הפראלימפיים ולזכות במדליה גבוהים משמעותית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שכרגע אין מבדקים מתאימים למוגבלויות המאפיינות את מחלתה. באיגוד העולמי עובדים על הנושא אך זה לוקח זמן ועל כן, לא יבוא לידי ביטוי לקראת פריז 2024. 

 עתליה כבר היתה על המסלול הבטוח להשגת הכרטיס לפריז עד שהגיע ה-7 באוקטובר ששינה גם עבורה את המסלול: "המלחמה טרפה עבורי את הקלפים. באותו הבוקר זינקתי לתחרות בחו"ל.  קשה מאוד להתרכז בתחרות כשאתה שומע את הזוועות המתחוללות בארץ  וכשיש לך שני ילדים קצינים בקבע, בעל שמוקפץ לזירה וילד שנותר לבדו בבית. בעזרת התאחדות הישראלית לספורט נכים הוסדרה לי טיסה חזרה לארץ. הייתי אמורה להשתתף בעוד שלוש תחרויות  בחודש אוקטובר שהיו מקנות לי ניקוד שהיה מקדם אותי בתמונת המשחקים – בכל מקרה כרגע אני מתחרה היכן שאפשר ומחכה לראשון ביולי כדי לראות אם אהיה בתוך הדירוג המוביל לפריז" 

בחייה הנורמלים- אם אפשר לקרוא לזה ככה, עתליה היא מורה למתמטיקה מנהלת פדגוגית בכפר הנוער ויצו נהלל, מסלול חייה הוא, כבר ניחשתם נכון מאוד לא צפוי, היא עבדה בהייטק 15 שנה עד שהחליטה לממש את חלומה ולעסוק בחינוך. השנה היא בשנת שבתון כדי  שתוכל להשקיע את כל זמנה באימון ובהכנה למשחקים הפראלימפיים. ויום האימונים שלה אכן נראה מאוד לא שגרתי – גם לא עבור ספורטאים רגילים: "אני מתאמנת בין שלוש לארבע פעמים ביום, המטרה היא להתנתק מהבית, לשים את הכל בצד כדי להגיע לפריז" 

איך המשפחה מקבלת את זה?

"המשפחה שלי מאוד עוטפת ומחזקת. זהר בן זוגי, מכהן כמנכ"ל חברת ברן וספורטאי בעצמו. שלושת ילדי גם כן ספורטאים, אז זה בא להם מאוד טבעי – החיים שלנו הם בדופק 200. אנחנו בית שמחנך למצוינות, השגיות, ערכיות, אכפתיות אהבת הארץ והזולת. אנחנו מדברים על כך שההישג אומנם חשוב אך חשובה לא פחות הדרך אליו ומה השקעת ונתת מעצמך לשם כך. כל אחד לפי יכולותיו". 

 רגע לפני סיום כשאנחנו שואלים את עתליה אם יש משהו בכל התחרות שמלחיץ אותה היא מיד עונה: "תחרות זה דבר מלחיץ אבל שניה לאחר הזינוק, כל כולי בטירוף.  יש משהו מצחיק ומוזר שמלחיץ אותי מאוד. לעיתים, החזרה לארץ היא ממש באותו יום התחרות, כמה שעות אחרי סיום התחרות, מה שמשאיר מעט זמן לאריזתה ציוד לקראת טיסה.  זה מלחיץ מאוד. עד כה, טסתי בד"כ לבד, ללא ליווי, החשש שלי היה שלא אספיק לארוז הכל, כולל אופנים ואאחר לטיסה". 

עתליה מתאמנת כבר 10 שנים בקבוצת טימישגב אחת מהקבוצות המובילות בטריאתלון ואופניים. מאמנה האישי הוא עוז דודאי, האיש והאגדה, הרוח האש והחיה של הקבוצה שתחת שרביטו גדלו אלופים. יחד עם עם ארז אייזנברג מנהל תחום האופניים והטריאתלון ואחד מבכירי הטריאתלטים בארץ וידיד יקר,  היא זוכה לליוי ומעטפת מקצועית תוך הרגישות הנדרשת לספורטאי פראלימפי.

לאחרונה, עתליה צורפה לסגל ארד לקראת המשחקים הפראלימפיים כדי לאפשר לה הכנה מיטבית.  

יחד עם המעטפת של התאחדות הישראלית לספורט נכים, אתנה והמשפחה החמה והמכילה ללא גבולות וללא פשרות אנו מאחלים לעתליה הצלחה רבה והגשמת היעד – פריז 2024