אליפות ישראל בטריאתלון ה-34 – רוחות המסלול של אילת, רוחות חדשות באיגוד

טריאתלון אילת הוא המיני-קונה של ישראל. כתבתי את זה בסיקור האליפות ב2019, זה נכון גם ל2021 ויישאר כך למרות העלייה ארצה שעשתה IRONMAN השנה. לא משנה היכן הפקת המותג העולמי תארגן לנו אירועים בנוסף לטבריה, אילת תישאר הקונה וטריאתלון אילת הוא המיני-קונה של ישראל.

 

המסלול של אילת הוא תמיד לא קל וכנראה שאפילו מקצה גולף יהיה מאתגר בעיר המדברית הזאת. הקור של דצמבר, הרוחות, העליות, הטיפוסים, הנסיעה הארוכה ועוד. אבל כל זה שווה בסוף בשביל הים הצלול שלה והשחייה בו, תחושת הנופש של העיר ואווירת החג שאילת לובשת כאשר מאות טריאתלטים ישראלים מגיעים אליה יחד עם אלפי בני משפחה וחברים להשתתף בתחרות האחרונה והגדולה של העונה, אליפות הארץ בטריאתלון. בסופ"ש האחרון זו הייתה הפעם ה-34.

אנטונינה רזניקוב ורועי זוארץ

במרחק האולימפי השנה שלטו המקומיים ללא עוררין. הם לקחו את תארי האליפות עם פער משמעותי בינם לבין הבאים והבאות אחריהם. אנטונינה רזניקוב (האילתית) בנשים אולימפי עם 2:09:10, ואילו רועי זוארץ (האילתי) בגברים אולימפי עם 1:55:52. 

את הפסקה האחרונה כתבתי ב2019 והיא נכונה אחד לאחד גם שנתיים אחרי, בשנת 2021, לסופ"ש האחרון. רק הזמנים טיפה שונים הפעם והם –
אנטונינה – 2:11:38
רועי זוארץ 1:56:05.

מה קרה השנה? מה קרה שהתווספו לאלופי הארץ הללו תוצאות איטיות ב-2 דק' ו15 שניות בהתאמה? בתחושה שלי כמה דברים: 

• טמפרטורת יום תחרות נמוכה יותר עקב הזזת האליפות שלושה שבועות קדימה. בדר"כ האליפות מתקיימת בתחילת חודש דצמבר ולא בסופו כמו השנה.
• רוחות חזקות יותר שהביאו ים אולי קצת פחות רגוע מבדר"כ וסחף מכיוון מזרח. 
• ובנוסף, מסלול ריצה איטי ומאתגר יותר בגלל שינוי של הרגע האחרון במתווה הריצה ללופ עם שישה סיבובים (באולימפי) ושלושה סיבובים במקצה הספרינט. היה לנו מסלול ריצה לא קל השנה עם שלוש פניות פרסה מלאות, שתי פניות חדות ועלייה קצרה אך תלולה על גשר עץ של הטיילת יצרו עומס משתתפים על המסלול אבל גם על שריר הסולאוס והקרסוליים. 

עילית וקבוצות הגיל ביחד
החלטה מעניינת שהאיגוד קיבל השנה היא להזניק השנה יחד את קבוצות הגיל עם העילית. אני אישית חושב שזה רק הוסיף לכל האתגר, למשל עניין של ניסיון לתפוס אותם והביא כבוד לחלוק איתם את המסלול. באיזו עוד ענף יוצא להתחרות ולהיות מוזנק יחד עם החזקים והתותחים ביותר של הספורט? לשחקן כדורגל בליגה ג' אין סיכוי למצוא את עצמו על המגרש עם שחקני ליגת העל או מסי או רונאלדו. אצלינו זה אפשרי וקורה כמו בסופ"ש האחרון. בתחרויות איירונמן בחו"ל, בישראמן ואולי בשנים הקרובות גם באירועי איירונמן פה בארץ אפשר למצוא את עצמך מזנק עם ליונל סנדרס, לוסי צ'ארלס ברקלי, ניקולה ספיריג ואולי גם יאן פרדונו. 

הסיבה, להחלטה הזאת של האיגוד היא שאליפות הארץ לעילית הייתה ממש לפני מספר שבועות בטריאתלון הרצליה לכן באילת לא תוכנן מקצה נפרד לעילית. בנוסף, לא הגיעו להשתתף הרבה ממתחרי העילית ואפילו את שחר (או שזה היה רן?) שגיב פגשתי באמצע רכיבת אימון על כביש 12 תוך כדי רכיבת השחרור שלי של אחרי התחרות ביום שישי בצהריים. העילית כרגע בפגרה ובהכנה למטרות הבאות שלהם אז אלה שכן נרשמו צורפו יחד אל משתתפי קבוצות הגיל. בעיניי, זכינו!

אם כבר בעילית עסקינן, אז את המקום השני והשלישי השנה בגברים אולימפי לקחו אודי אלחנתי (01:59:06) ואיתמר אשד (02:03:33) אשר נשפו בעורפו של רועי זוארץ ולא נתנו לו לנוח על זרי הדפנה של מסלול הבית שלו. אודי וגם איתמר מסתמנים להיות הדור הבא של אלופי המרחקים הבינוניים ויום אחד אולי הארוכים. שווה לעקוב אחריהם בשנים הקרובות ולראות איך יצמחו.

בנשים, הפתעה. רוני זבליק, בת 21, באולימפי הראשון שלה קטפה את המקום השני והמכובד אחרי אנטונינה רזניקוב בזמן של 02:23:39. את רוני ראיתי כמה וכמה פעמים על המסלול והופתעתי מהמהירות של הילדה הזאת שעדיין לא ידעתי מי היא ואיך זה שהיא כל כך מהירה למרות שרכבה על אופני כביש ולא נג"ש כמו הרוב. היא יצאה מהמים הרבה לפניי, רכבה חזק מאוד, רק בסיבוב של באר אורה פגשתי אותה והתרשמתי מהתנוחה המעולה שהיא הייתה בה על האופניים. "להבא רק", אמרתי לה בקו הסיום אחרי כיף של כל הכבוד, "שימי קסדה יותר אווירודינמית", אמרתי לה בחיוך וקריצה. "נגד רוחות כאלה כל חריץ בקסדה או ביגוד מתנפנף מאט אותנו". בנוער הרי מותר דראפטינג ועכשיו כאשר היא מתחרה בקבוצות גיל שהדראפטינג בהם אסור, צריך להתחיל לחשוב הרבה יותר על אווירודינמיות. רוני מזכירה לי את טיילור ניב שלקחה השנה את הקולינס קאפ היוקרתי והתחרתה בו עם אופני כביש! זה סיפור דומה כי שתיהן מגיעות מעולם הITU והחוקה הנוקשה שלו אשר בו אופני נג"ש אסורים. מכיוון שלוקח זמן להתרגל לתנוחה הקיצונית של הנג"ש, חודשים אם לא שנים, מתחרי עילית שמגיעים מהנוער מגיעים לא פעם לתחרויות של מרחקים בינוניים וארוכים כמו איירונמן עם אופני הכביש שלהם. אך למרות זאת גם לרוני כמו לטיילור תוצאות מרשימות ביותר כבר על ההתחלה ומעבר ישיר לפודיום של קבוצות הגיל. רוני מתחרה מגיל 9, עברה את כל התחנות, זכתה בהרבה תחרויות נוער, עשתה לא מעט מקצי ספרינט והנה לראשונה קפצה ראש למים העמוקים (למישהי בת 21) עם המקצה האולימפי. בישראמן הקרוב רשומה לחצי. זה כמו הפתגם ברוסית שאומרים לפני הרמת כוסית הוודקה השניה – "בין הכוסית הראשונה לשניה ההפסקה לא גדולה". 

את המקום השלישי הכללי בנשים אולימפי לקחה סופיה קורזונינה ממועדון בת ים בזמן של 02:30:24. סנובם גודם סופיה.

שם נוסף שאי אפשר שלא להזכיר הוא של אסף פורת, 41, שלראשונה בתחרות של אילת עבר לקבוצת הגיל המכובדת והווטרנית של 40+. אסף הגיע לאילת עם כל משפחתו, ראיתי המון המון ילדים לא הצלחתי אפילו לספור כמה, נראה לי איזה ארבעה. זמן התחרות שלו הוא מטורף (יחסית לקשיש): 02:08:54. ראשון בפודיום של ה40+ אבל גם 7 כללי באולימפי מ18 עד 120+ (!). באליפות האחרונה לפני שנתיים אסף אמנם לקח את המקום השני הכללי אחרי רועי זוארץ עם תוצאה שומטת לסתות של 02:04:08 אבל היי מי אמר שהשיט הזה הופך להיות קל יותר עם השנים.

ב50+ סיים ראשון אמיר בכר (52) בתוצאה של 02:13:44 ובטופ 10 של משתתפי האולימפי בכל התחרות, בכל הגילאים. מוכיח לכולנו שוב, בפעם המי יודע כמה, שגיל הוא רק מספר בלוח התוצאות של 4sport. 

יובל חדש בספרינט עם שחייה של טורפדו

בן 20 הילד, יובל חדש. ואחרי עונה עמוסה שכללה מעבר למקצה הספרינט, תחרויות ראשונות בחו"ל, אליפות אירופה ומעבר לפנימייה בוינגייט יובל לקח את הפודיום הראשון הכללי של המקצה הזה בפער משמעותי של הבאים אחריו עם תוצאה של 1:10:36. בשיחות סגורות יובל מגלה שהוא מרוצה יחסית מהשחיה (קצב של 1:25 דק' ל100 מ') אבל מאוכזב מהתוצאה של הרכיבה והריצה. לעומס תחרויות יש השפעה על הרגליים בסופו של דבר אך למרות זאת פודיום ראשון כללי זה פודיום ראשון כללי. 

סער פרידמן (29) שהגיע במיוחד מגרמניה לקראת האליפות כדי להכין את ילדי ונוער מועדון "מעוז טריאתלון" קטף את המקום השני ומארק פולר (41) את המקום השלישי, 13 שניות אחרי סער.

 

חגיגת ילדים ונוער אחת גדולה

אני לא בטוח שראיתי כמות כזאת של טריאתלטים קטנים בחיי. אני מופתע מזה כל שנה מחדש. כ-700 מתוך 1200 המשתתפים היו ילדים ובני נוער. "יש עתיד לספורט הזה! והוא בידיים שלך, תסתכל כמה ילדים!"  אמרתי גם השנה לשרון מעוז, מאמן קבוצת "מעוז".

"תקשיב, הגיעו לכאן 64 ילדים משתתפים מהקבוצה שלי. כולל בני המשפחה שלהם, יש כאן יותר מ200 בני משפחת מעוז באילת. גאווה גדולה והתרגשות עצומה בשבילי. מה שאתה רואה כאן זה עתיד ענף הטריאתלון של ישראל"

"אולי, יום אחד", הוספתי, "נראה את כל הילדים הנרגשים האלה מתחרים ביחד, כתף אל כתף, עם בני דודינו מהשטחים ומעזה. זה החלום שלי, שרון. שיום אחד, אליפות ישראל תארח ילדים מכל כנען, וההתרגשות הזאת שיש כאן באוויר תהיה הבסיס לשלום ולתחרותיות ספורטיבית, לתחרותיות בריאה". אם יש משהו שאני מאחל לעצמי לראות, זה זה. לראות את היום הזה ולסקר אותו.
עד אז, אשרי הארץ שאלה הם בניה ובנותיה.

הטריאתלטים.ות

הסיפורים כל שנה מרתקים. הדרכים האינדיבידואליות של כל אחד ואחת מהמשתתפים והמשתתפות כדי להגיע ולסיים תחרות קשה כמו טריאתלון אילת יכולים להיות במינימום כתבת 5,000 מילים ולפעמים ספר שלם. הלוואי ויכולתי לראיין אחד אחד את כולם כדי להיות בהלם מתיאורי הקושי, הנפילות, המשברים והקימה מהם שאנשים עוברים בדרך הכל כך לא קלה הזאת של שלושה ענפים.

דקל אפרגן למשל, רק מספר חודשים ספורים בענף, אחרי שני ניתוחים ברגליים שבהם הושתלו לה ברזלים וברגים, הייתה ועדיין נופלת מהאופניים בגלל החיבור של קליטים לפדאלים (ראיתי במו עיניי), שהחשש הכי גדול שלה היה מהים בגלל מספר גבוה במשקפיים והלחץ של לא לראות קרקעית או בכלל משהו. אבל קיבלה החלטה נחושה, לסיים את 2021 עם מקצה אולימפי מלא. כי ככה, כי הכל אפשרי. ולמרות כל הקשיים האפשריים שקצרה היריעה מלפרט, סיימה בזמן של 03:23:22. עשתה את זה. עם פודיום אפילו, של מקום שני בקבוצת הגיל שלה. וכל זה עם חיוך מדבק שפשוט לא ירד בסופ"ש התחרות כמעט ולו פעם אחת מפניה.

הסיפור של נדב דוד ועידו המבורגר מקבוצת גולדן טרי למשל. נדב (38) הגיע עם בן הדוד שלו עידו (37), הם משתתפים יחד בקבוע. עידו הוא הייטקיסט, מ"פ במילואים ואיש משפחה עם שני ילדים ועוד אחד בדרך. אני אישית לא מבין איך הוא מצליח לנהל את הזמן, לג'נגל בין כל משימות חייו וגם להתאמן ולהתחרות. מי שהכניס את עידו ונדב לטריאתלון הוא דוד שלהם, איש ברזל ומפקד יחידה קרבית וסודית שאין לה אפילו שם. בעקבותיו הם התגייסו לקרבי ועידו אף המשיך לקצונה ושירות קבע ארוך. הם הלכו אחרי הדוד גם לעולם הטריאתלון ובהמשך מתכננים גם להגיע למרחקים הארוכים יותר, כמוהו. לנדב, עם זאת, קרה בתחרות אותו גורם בלתי צפוי שאותו צריך לזכור לצפות. ממש בזינוק של הכניסה למים נתפסו לו שרירי ההמסטרינג והתאומים. זה כנראה קרה בגלל חימום לא מספיק (חשוב להגיע כמה שיותר מוקדם לשטח החלפה כדי להספיק לעשות חימום טוב! הרי הזינוק בטריאתלון הוא מלחמה). במשך כל התחרות נדב סבל, ניסה לשחרר את השרירים התפוסים אך לשווא וכל מה שרצה זה רק לסיים את המקצה הנוכחי שבו היה, לא לוותר מהר מדי. בסופו של דבר הצליח לסיים עם עידוד עצמי של "עוד קצת, אני אמשיך עוד קצת" את כל התחרות בזמן לא רע בכלל של 02:44:44, רבע שעה אחרי בן הדוד עידו אבל עם חתיכת סיפור… תחרות שכנראה לא תישכח אצלו. בעיקר עקב הנצחון על עצמו. 

אמיל שחקלדיאן הוא נציג אילתי נוסף שהמסלול הזה הפך להיות מסלול הבית שלו בשלוש שנים האחרונות. כנראה שאין גל בים של אילת שהוא לא מכיר, משב רוח או אבן משתלבת של תחילת כביש הערבה. אך מה כנראה אמיל לא מכיר מספיק? את הסוגר של הקסדה שלו. כי היא לא נפתחה אצלו בשטח ההחלפה אחרי מקצה הרכיבה. אילולא השופט שבא לעזור לו לפתוח אותה יכול להיות שהיה מתעכב אפילו יותר מחצי הדקה שהוא כבר התעכב עליה! אמיל (29), דולפין אנושי, בין השחיינים הטובים ביותר של ענף הטריאתלון בארץ, סיפר לי שפשוט קפאו לו האצבעות ברכיבה והוא לא הצליח לתפעל אותם בשביל לפתוח את הקסדה. לקח מהמקרה הזה? לא יכל להגיד לי. יש אנשים שסובלים יותר מקור מאחרים. אולי לרכוב עם כפפה אחת כדי שתיהיה לפחות יד אחת מוכנה לתפעל דברים בT2 הצעתי? אמיל פחות זרם על הרעיון הזה. אך למרות המיני דרמה הזאת, הוא סיים בזמן חזק מאוד של 02:04:52. מקום שני בקבוצת הגיל 25-29 ורביעי כללי בכל התחרות. את השחייה אגב עשה ב19 דק', זה קצב של 1:15 דק' ל100 מ'.

 

רוח חדשה באיגוד 

גבריאלה, המלאכית שלי באיגוד ואחראית על המורל, על התמונות, על החיבוקים, על המנהלות ועל מה היא בעצם לא אחראית(?), הכירה לי את גל משה כהן המנכ"ל החדש של האיגוד ופייר, התרשמתי. נכון, אני אולי נאיבי לעיתים, נוטה לסמוך ולהתרשם מהר מאנשים. מין תכונה כזאת של לראות קודם כל את הטוב וגם איך הם נראו כאשר הם היו ילדים. אבל גל באמת מדבר קודם כל בשפת שינויים, השפה האהובה עלי, ומביא איתו רוח חדשה לאיגוד. הוא מגיע מרקע של שיווק ופיתוח עסקי עם תואר ראשון בכלכלה ומנהל-עסקים ו-MBA. עוסק בספורט סיבולת שנים ארוכות והשתתף בעשרות תחרויות. נראה שהוא מגיע עם מוטיבציה גבוהה לתפקיד ומציין בשיחה עמו כי הוא יהיה מעוניין לוודא כי תהיה תמורה מספקת עבור חברי איגוד הטריאתלון גם בתקופות של אי-ודאות כמו בשנתיים האחרונות. בגדול יש מחשבה על תחרויות חדשות, ממותגות יותר, כאשר הרעיון הוא לשבור קצת את השטנץ של עונת תחרויות רגילה אשר לא מעט מאיתנו הטריאתלטים מרגישים והתרגלו אליה. רעיונות יצירתיים כמו טריאתלון שטח, מרחקים חדשים וארוכים יותר ושיתוף מאמני הקבוצות בליגת התחרויות. אני לא יודע כמה הכל יתאפשר או בכלל אפשרי. בסוף יש את מגבלות התקציב, המשטרה, קורונה, עלויות וכו'. אבל גל דיבר איתי על רעיונות, על הרצון לרענן, לחדש, לשדרג. הוא גם מגיע כמשתתף, כספורטאי בעצמו. מרתוניסט ותיק וטריאתלט שראה וחווה בעצמו מה עובד ולא עובד בתחרויות. בפן המקצועי הוא מגיע מעולם היזמות והשיווק וזה מעולה כי הרי מה אנחנו כחברי איגוד ומתחרים היינו רוצים יותר מאשר רעיונות יצירתיים של אירועים ושיווק שלהם בצורה טובה וממותגת יותר? 

בעיניי זה שינוי מבורך ואני סקרן לראות מה נחווה מהאיגוד כתוצאה מרענון התפקידים הזה בשנה הקרובה.

יום שבת – מקצה השליחים 

לסיקור המקצה המיוחד הזה שנערך יום למחרת האליפות נעזרתי ברוני זזביק שהשתתפה וסיפרה לי על מה שהיה.

כהקדמה, רוני מספרת, תחרות השליחים בטריאתלון הוזנקה לראשונה בתולדות המשחקים האולימפים באולימפיאדת טוקיו האחרונה שהתקיימה בקיץ. בעקבות כך איגוד הטריאתלון הישראלי עושה את מירב המאמצים כדי לקדם ענף זה בתקווה ובשאיפה שקבוצה ישראלית (2 בנות ו2 בנים) יהיו על קו הזינוק באולימפיאדת פריז 2024. 

ביום שבת תחרות השליחים באילת הייתה לאליפות ישראל בשליחים לעילית, נוער וילדים. 

תחילה זינקו קבוצות העילית והנוער כאשר המועמדים לפודיום היו קבוצת טרימור, אסא רופין, רואד ראננר ודה באטנס. 

לכל אורך התחרות היה קרב צמוד בין ארבעת הקבוצות שבסופו של דבר הוכרע כאשר רן שגיב (הטריאתלט האולימפי בטוקיו) חצה ראשון את קו הסיום לבוש בחליפת דה באטנס וחיוך גאה על הפנים. במקום השני הגיעו קבוצת אסא רופין וקבוצת רואד ראננר סגרו את הפודיום עם המקום השלישי. 

בהמשך היום זינקו הילדים כאשר התחרות העיקרית על הניצחון הייתה בין הקבוצות- אלתרמנס, אסא רופין וטרימור. 

תחרות זו היתה קצרה בחצי ממקצה העלית והנוער והוכרעה תוך שעה כאשר קבוצת טרימור חצתה את הקו הסיום במקום הראשון ,קבוצת אלתרמנס במקום השני וקבוצת אסא רופין סגרה את הפודיום במקום השלישי. 

"ובנימה אישית", רוני כותבת לי, "היה כיף לסיים את הסופ"ש באילת בהשתתפות וצפייה בתחרות המיוחדת הזו. בתקווה שיתקיימו עוד תחרויות של מקצה זה ובשאיפה שנצליח להביא נבחרת כחול לבן גם למשחקים האולימפיים."

תוצאות נוספות:

אולימפי נוער עד 19
1. בונדר שרון 02:57:39

2. קורח דולב 03:09:58

ספרינט נוער בנות

1. אביב לוי 1:11:13 שע'
2. נעה כהן ליואי 1:11:35 שע'
3. הילה אריאס 1:12:29 שע'

ספרינט נוער בנים

1. אלון כהן 1:02:41 שע'
2. תומר שפירא 1:02:59 שע'
3. אייל וינשטיין 1:03:11 שע'

ספרינט נשים

1. דניאל דליות 1:25:47 שע'
2. ניצן נרקיס 1:28:27 שע'
3. אירית אפרתי 1:29:48 שע'

ספרינט גברים

1. יובל חדש 1:10:36 שע'
2. סער פרידמן 1:16:13 שע'
3. מארק פולר 1:16:29 שע'

אולימפי 40-49 נשים

1. אלינור נקדימון-פרקש 2:40:04 שע'
2. דנית שחף 2:44:38 שע'

3 ורד עינב 2:44:54 שע'

אולימפי 40-49 גברים

1. אסף פורת 2:08:54 שע'
2. אסף כהן 2:14:37 שע'
3. אשר קופר 2:15:12 שע'

אולימפי 50+ נשים

1. לירון ברימר 02:46:08 שע'
2. עינת קדר 02:47:03 שע'
3. אסנת לב ציון-קורח 02:48:02 שע'

אולימפי 50+ גברים

1. אמיר בכר 2:13:44 שע'
2. עמית לוי 2:17:52 שע'
3. עדי פייקין 2:23:33 שע'

כתב: אריאל אגרון 

צילם: אריאל אגרון, גבריאלה פפרמן, אלון בן יעקב.

 

לאתר תוצאות טריאתלון אילת 2021 לחצו כאן
לגלריית תמונות טריאתלון אילת 2021 לחצו כאן