מהבריכה אל הפודיום: ראיון עם אמיל שחקלדיאן, אלוף המכביה בטריאתלון

לקראת תחרות טריאתלון ראשון לציון שהיא תחרות קריטריון הראשונה למכביה שתתקיים בשנה הבאה, ערכנו ראיון עם אמיל שחקלדיאן אשר זכה במכביה הקודמת במדליית הזהב.  

ספר לנו קצת על ההישג שלך בזכייה במקום הראשון בטריאתלון?

"ניצחון בטריאתלון המכביה היה בהחלט אחד ההישגים המרגשים שחוויתי, התחרות התקיימה למקצה ספרינט בסביבת הכנרת בהשתתפות מאות ספורטאים וספורטאיות יהודים מרחבי העולם והייתי גאה ונרגש לזכות במקום הראשון הכללי".

מה הייתה ההכנה המיוחדת שלך לקראת התחרות הזו במיוחד אחרי שנדחתה בשנה בשל הקורונה?

"לקחתי ברצינות רבה את ההכנות לאירוע הזה, היה לי מאוד חשוב לייצג את מדינת ישראל בתחרות המכביה הראשונה שלי (מבחינתי זה כמו אירוע ספורט אולימפי בשביל ספורטאי חובב כמוני). ההרגשה היתה מאוד מיוחדת כי מצד אחד אתה מתחרה בשביל עצמך ומצד שני אתה מייצג את המדינה שלך, לכן הכל הופך לעוצמתי יותר".

מה הייחוד של התחרות לעומת תחרויות אחרות?

"אין ספק שמורגש הבדל בין תחרות המכביה לבין תחרויות טריאתלון אחרות. יש אווירה מאוד מיוחדת כאשר אתה רואה את כל הדגלים של המדינות, מאות ספורטאים לבושים במדי המדינות שהם מייצגים וכמובן התחרות מול ספורטאים שאתה לא מכיר מצליחה להוציא מעצמך יותר".

מאיזה מהענפים בטריאתלון אתה יותר נהנה?

"אין פה שאלה בכלל. שחיה זה הלב שלי, הים האדום הוא הבית שאני שוחה בו כל יום במהלך השנה".

מה היה האתגר הגדול ביותר שנאלצת להתגבר עליו במהלך התחרות?

"אני חושב מהרגע שהצלחתי לצאת ראשון מהמים התחיל לחץ ראשוני כאשר שאר הספורטאים מתחילים ל"צוד אותי". זה גרם לי להמשיך בכל הכח, להתחרות הכי חזק ולהיות באזור הלא נעים של הדופק" 

כיצד התחלת לעסוק בטריאתלון?

"את הטריאתלון הכרתי אחרי הצבא, בתור ילד ונער הייתי במסגרת שחיה תחרותית ללא שום רקע מיוחד בריצה ורכיבה. אחרי הצבא בגיל 22 התחלתי לרוץ קצת וחזרתי לשחות. ראיתי שיש תחרות אקוותלון בווינגייט, וזה מאוד עניין אותי לשלב בין הענפים. את התחרות הצלחתי לסיים על פודיום קבוצות גיל וזה ממש פתח לי את הדלת לעולם הטריאתלון, אחרי תקופה קצרה רכשתי אופניים ומשם התחלתי את המסע שלי בעולם הטריאתלון".

מי המאמנים שהכשירו אותך והשפיעו עליך במיוחד? 

"אחרי שהתאמנתי עצמאית וצברתי בטחון באימונים הצטרפתי לקבוצת בוגרים של תום מרמרלי בזמנו, למדתי ממנו המון ושם הרגשתי קפיצת מדרגה משמעותית. בהמשך פגשתי שני אנשים מופלאים: חלי רוזנשטיין ואילן גולדמן שניהלו מועדון ילדים ונוער לתפארת. בנוסף גם התחלתי לאמן במועדון ועל הדרך התחלתי בשיתוף פעולה עם אילן שהכיר לי מה הוא טריאתלון "מהיר ועצבני", שיפור מהירות ועוצמה, התאמנתי בחלק גדול מהאימונים עם הנוער של המועדון. לאילן יש חלק גדול מאוד בהצלחה שלי היום, הוא ״גידל״ אותי לתוך זה בכל העוצמה".

 מה היה בהמשך? 

"ב 2015 אחרי שנתיים בתחום זכיתי לראשונה באליפות ישראל באילת לקבוצות גיל, המשכתי להתאמן ולהתחרות  במהלך השנים עד שאשתי ואני עברנו לחול לתקופה מסוימת, שם עשיתי הפסקה קצרה מהספורט התחרותי. כשחזרנו עברנו להתגורר באילת ועל הדרך יצא לי להכיר מקרוב את ליאור כהן, מנהל ומאמן המקצועי של איגוד הטריאתלון. כבר כ 3 שנים אני איתו בתהליך צמוד והשיאים שלי נשברים כל פעם מחדש בזכותו".

ספר קצת על עצמך היום – איך מתבטא הקשר עם הטריאתלון ?

 "לשמחתי ולמזלי הטריאתלון תפס חלק משמעותי מחיי וכך הפכתי אותו למקצוע כמאמן ובעלים של מועדון Trilife באילת שבו מתאמנים  ילדים, נוער ובוגרים".

איך אתה משלב בין האימונים הקשים לבין חיי היומיום והמשפחה?

"אני רואה את העניין הזה כניהול סדר עדיפויות נכון והגיוני. לדעת לשלב בין אימונים, עבודה, משפחה  ב 100% זה בלתי אפשרי – לכן צריך לדעת להיות גמיש ולשחק בין התקופות השונות ולפי זה אני גם מכוון את תחרויות ואירועי השיא לאותה שנה. בקיץ הקרוב אני ואישתי מצפים לילדה ראשונה שלנו ואני יודע שיהיה פה אתגר לא פשוט, אך כמו תמיד נלמד להתמודד עם זה".

מהם הקשיים הגדולים ביותר שאתה נתקל בהם בעולם הטריאתלון?

"אני אדבר ממבט של מאמן, ״חוג״ הטריאתלון זה ספורט של קשוחים מכל הבחינות. הילדים צריכים לדעת לשלוט ב 3 הענפים מרמת בסיס, ספורט יקר עקב קניית ציוד רב, אימונים מאתגרים וכמובן החשיפה לטריאתלון מאוד נמוכה בציבור ככה שזה משפיע על בחירת החוג אצל הילדים. מה שבטוח ילדים שמתמידים בענף הזה הם מאוד קשוחים!"

מה היעד הבא הגדול שלך?

"יש כמה על הפרק – מרתון אמסטרדם באוקטובר, צאלנג' ישראמן 2025 וכמובן לנסות לשמור על התואר במשחקי המכביה 2025"