הטריאתלט המבטיח שהתחיל בגיל 9, עבר להתאמן במסגרת פרוייקט הבוגרים של נבחרת ישראל ומציב יעד אולימפי
איך התחיל הכל?
"כשהייתי בן 8 היינו ביום הולדת של חבר משפחה, ומי שהעביר אותה היה אורי לבנה, שהיה מאמן קבוצת ילדים בטריאתלון ברמת השרון. הקבוצה הייתה מגיל 9, אז הייתי צריך לחכות שנה, מה שגרם לי לרצות את זה יותר."
ספר קצת על השנה הראשונה
"היה לי קשה מאוד, ורציתי להפסיק אחרי שבוע. אימא שלי אמרה לי 'תישאר חודש, תן לזה צ'אנס'. התאמנתי שלוש פעמים בשבוע, במקביל לעוד חוגים."
מתי הפך הטריאתלון למשהו רציני יותר?
"בגיל 11-12 עברתי לטריימור, ושם האימונים כבר היו ברמה אחרת. בגיל 14 זה הפך לחלק משמעותי בחיים. באותה שנה סיימתי רביעי באליפות ישראל, ובגיל 15 כבר הייתי שלישי ועשיתי קריטריון לאליפות אירופה קדטים."
איזה חלק בטריאתלון אתה הכי אוהב?
"אני הכי אוהב לרכוב. הכי פחות טוב בשחייה, ושם גם קצת יותר קשה לי. זה מאוד תלוי בתקופה – לפעמים אני נהנה יותר מריצה או שחייה, אבל כמעט תמיד רכיבה זה הספורט שאני הכי נהנה ממנו."
מה היעדים שלך?
"אני אהיה מאוד שמח להתחרות באולימפיאדה בלוס אנג'לס. זה יהיה מאוד קשה להשיג קריטריון, אבל זו השאיפה. אני רוצה להיות אחד הרוכבים הכי חזקים בפלוטון תוך שנתיים, לשפר משמעותית את השחייה ולהיות דומיננטי בשחייה-רכיבה."
יש לך מודל לחיקוי?
"כריסטיאן בלומנפלד – אהבתי שהוא לא בעל מבנה גוף אידיאלי אבל מביא את זה בעיקר מעבודה קשה. אני גם אוהב להסתכל על הצרפתים, איך הם מתחרים ומצליחים כפדרציה. הספורטאי האהוב עליי הוא מרטן ונריל הבלגי, בעיקר בגלל האופי שלו בתחרויות."