"הרגשתי גאווה וזכות להביע את הישראליות שלי על אדמת גרמניה בימים שאנחנו נלחמים על קיומנו"

תכירו את אסף פורת, שהשיג ממש לאחרונה את התחרות השניה בטיבה לישראלי באיירון מן, אסף הוא בן 44 ומספר לנו בראיון מיוחד על ההרגשה בסיום המירוץ בהמבורג גרמניה בו השיג את התוצאה המדהימה של 8 שעות 53 דקות ו-17 שניות: "אחת המטרות שלי השנה, היתה לא רק לרדת מ 9 שעות באיירונמן, משימה לא פשוטה בכלל שלעצמה, אלא לרדת מ 9 באופן מובהק. בפעם הראשונה שהצלחתי לעשות זאת, טקסס 2018 בניצוחו של אוהד סיני היקר, הייתי נוהג לצחוק ולהגיד שהתפלק לי סאב 9 ( 8:57 ליתר דיוק), כמובן שזה היה כרוך בהכנה מטורפת ובמחירים בכל הגזרות בחיי.

בשנה שעברה (2023) סיימתי ממש על הקשקש, לשמחתי מהצד הנכון עם 8:59, אבל עם תחושת החמצה קלה, שכן תכננתי לרוץ את המרתון יותר מהר.
והשנה, הגעתי אחרי תקופה יפה של רצף אימונים תוך שאני מתמרן את האימונים בשיגרה עמוסה של עסק שעובד מבוקר עד לילה וחיי משפחה עם 4 ילדים.
מאז שאני מתאמן עם גל, יש בי את הבטחון והידע איך לפצח את הנושא ומה נדרש לעשות כדי לשפר תוצאה במרחק המלא.
בסופו של דבר ההצלחה לעשות תוצאה השניה בטיבה במרחק המלא היא שילוב של עבודה מאוד עקבית במשך שנים ארוכות וירידה לפרטים הקטנים ממש".

איזו תחרות מהעבר נצרבה אצלך בזיכרון?

"כמובן הישראמן המהולל והאימתני. מבחינתי אם כל התחרויות וכל מה שנאמר נכתב בהרבה זיעה ודם. אתגר כזה – כאשר לדעתי כל ברזלן בסצנה חייב לפחות פעם אחת בחיים לעמוד על קו הזינוק בחוף הרויאל ביץ באילת".

כיצד מתכוננים נפשית ופיזית לתחרויות כל כך מאתגרות?

"בגילי "המופלג", לוקחים את הדברים באיזי ומבינים שצריך להשקיע יותר בשעות שינה ואימונים קלים"

היכן ומתי החלטת לראשונה להפוך לטריאתלט חצי מקצועני?

"צריך לזכור ש ני ממש לא מקצוען, יותר בקטע שלקחת את הדברים ברצינות, להיות עקבי ולעשות את הדברים באופן הכי מקצועי שמתאפשר, היום יש המון ידע וכלים גם ל"פשוטי העם": ציוד, ניטור ושיטות אימון".

מה המוטיבציה שלך להמשיך ולהתחרות ברמה הגבוהה הזאת?

"המוטיבציה שלי מגיעה ממקום פשוט, אני אוהב את זה ושמח על הזכות הענקית לעשות את מה שאני אוהב. בנוסף אנחנו חיים בעולם משוגע והחיים עלולים לצערנו להיות קצרים, לכן אני לא מוכן לוותר על החלומות והמטרות שהצבתי לעצמי".

ספר על איזה אתגר רציני בדרך?

"בתחילת השנה הנוכחית נפגעתי מרכב בהיותי הולך רגל, כתוצאה מכך נקרע לי שריר המותן וסבלתי מכאבים בגב במשך מספר חודשים. במשך כמה חודשים שאחרי התאונה התעסקתי באופן אובססיבי בהחלמה והריפוי שלי, זה כלל הרבה מאוד פיזיוטרפיה, עיסויים ואימונים ספציפיים".

איך משלבים את התחרויות התובעניות עם קריירה ומשפחה?

"לשמחתי ולמזלי יש לי את הסביבה התומכת, שני ילדיי הגדולים מתאמנים גם הם בטריאתלון כך שהבית כולו סביב התחביב, בנוסף חבריי הקרובים סובלים מאותה התמכרות והכי חשוב, יש לי את המאמן גל תיכון לצידי, רב אומן ומקצוען, כך שאני לא מרגיש שהאימונים קשים עבורי, או גוזלים ממני זמן שאין לי".

איזו השפעה יש למצבה של ישראל בעולם על התחרויות ועליך באופן אישי?

"המצב בישראל בהחלט מטריד וקשה, הספורט מבחינתי הוא חלק מחיי, כפי שזה תמיד התרופה הכי טובה להרבה מאוד בעיות, גם עכשיו שמירת שגרת אימונים ומטרות תחרותיות זה שפיות ואסקפיזם שאני לא מוותר עליהם. אגב, לראשונה בחיי ודווקא בתקופה הזאת, החלטתי לקחת איתי דגל ישראל למרתון בהמבורג ולרוץ איתו. הרגשתי גאווה וזכות להביע את הישראליות שלי על אדמת גרמניה בימים שאנחנו נלחמים על קיומנו. כלום לא ברור מאליו, אני אומר את זה לעצמי תמיד ומודה על הזכות".

מה היעד הבא?

"כרגע היעד המרכזי שלי בחיים זה להצליח לא להירשם לתחרות במרחק המלא, זאת התמכרות נפלאה בעיניי אבל כבר הרבה שנים שאני מקפיד להירשם לתחרויות כי זה כיף, אבל מרגיש לי נכון לעשות עצירה ולהקדיש את כולי למשפחה שלי".

מסר לטריאתלטים הצעירים?

"לכו עם החלומות שלכם, תקבעו אותם מראש ותהיו עקביים, הדרך כבר תיסלל מעצמה"