רחוק מהבית – קרוב ללב

באליפות ישראל שנערכה לפני שבועיים בעמק המעיינות השתתפו גם עשרות בני נוער וילדים שפונו מבתיהם בדרום וצפון הארץ. פלג לאל מאשקלון בן 14 היה אחד המפונים שהשתתפו באליפות. הוא מתאמן מזה כ-5 שנים בקבוצת DAN4RUN וב-7.10 היה במהלך אימון כמו שהוא מתאר: "יצאנו לרכיבה לכוון גדרה משם התכנון היה להגיע לשדרות וחזרה לאשקלון. בשעה 6:30 החלו אזעקות, נשכבנו ואז נכנסנו למקלט במושב חצב. המתנו שהמצב יירגע, בשעה 7:00 קיצרנו את המסלול והמשכנו ישירות הביתה. 

"מאותו הרגע למעשה הכל השתנה, באשקלון מאותה השבת  – כל הזמן היו אזעקות ושהינו בעיקר בממד, הבית שלי נפגע מפגיעת רקטה ופונינו מהבית. המאמן שלנו דן שלח לנו תוכנית אימונים שכל אחד יבצע במקום שאליו הוא פונה, אני רצתי ורכבתי באזור ירוחם. הקבוצה חזרה להתאמן רק באמצע דצמבר. אני באופן אישי הקפדתי לשמור על שיגרת אימונים בכל מקום שהייתי גם שחזרתי לעיר בעיקר ברכיבות וריצות. 

לשמחתי הוצע לנו להשתתף בטריאתלון אליפות ישראל, היה לי ברור שאנחנו נגיע על אף שלא התאמנו באופן סדיר והיו ילדים שבכלל לא התאמנו כמוני. המאמן הסביר לנו שאנחנו הולכים להשתתף ולתת את מה שיש. דאגו לנו להרשמה וגם ללינה במקום מקסים"

איך הייתה התחרות?

"התחרות עצמה התנהלה באופן מעולה ידעתי שבשחייה יהיה לי קשה, ברכיבה צמצמתי פער גדול וגם בריצה. אני מרוצה מההשתתפות שלי, מהחוויה לחזור ולהתחרות ובעיקר לחזור לשגרת אימונים ולשגרת חיים".

גם יובל סלע, בת 9, מקיבוץ חניתה שעל גבול לבנון פונתה מהקיבוץ. יובל מתאמנת בקבוצת 1,2 tri של שרגא שטרן כבר שנה שלישית. היא מספרת שהתחרות הראשונה בה השתתפה בכפר סבא, זכורה לה כחוויה ממש טובה: "למרות שירד גשם ויצאתי אחרונה מהמים לא ויתרתי וסיימתי את התחרות במקום 3. התרגשתי  מאד וזה נתן לי המון מוטיבציה להמשיך להתאמן ולהתחרות, חוץ מטריאתלון אני מתאמנת גם באקרובטיקה ומאד אוהבת לקרוא ספרים"

מה את זוכרת מה-7 באוקטובר?

"היום הזה זכור לי כיום מאד מבלבל בהתחלה. הבנתי שקורה משהו וההורים התחילו להסביר שצריך לארוז כי יכול להיות שיהיה מסוכן להישאר בצפון על הגבול. תוך כדי שארזנו אבא קיבל טלפון ויצא למילואים. היינו 10 ימים אצל סבא וסבתא (מהצד של אבא) יחד עם אמא, שתי האחיות שלי וסבתא ודודה (מהצד של אמא) שהתפנו איתנו. כבר אחרי כמה ימים אמא הסבירה לנו שלא נראה שנחזור הביתה בקרוב כי כרגע לא בטוח אצלנו בקיבוץ ונחזור רק כשנדע שבטוח. משם עברנו לקיסריה והתחלתי ללמוד בבית ספר בקיסריה. המשכתי להתאמן בקבוצת 1 2 tri דרך הזום ודרך אתגרים ששרגא נתן לנו וניסיתי לשמור על שיגרה של אימונים כי הרגשתי שזה מאד עזר לי. אני ממשיכה לשמור על קשר עם הילדים בקבוצה שממשיכה להתאמן. 

"בגלל המרחק חיפשנו קבוצה באיזור והגעתי לניטרו קידס בגן שמואל שמיד קיבלו אותי ודאגו לי לציוד כיוון שלי נשאר בבית ובעיקר נתנו לי הרגשה טובה. כיף להכיר אנשים טובים ועוד ילדים מהאזור. כששמעתי שתייה תחרות בעמק המעיינות שמחתי וזה עזר לי לשמור על רצף אימונים גם כשעמוס לי מידי. קצת לפני התחרות אבא שלי הצליח להגיע לחניתה ולהביא לי את האופניים והציוד לאימונים ולתחרות". 

מה המטרות להמשך?

 "אני רוצה להמשיך להשתפר והלוואי שאוכל להגיע לאליפות העולם. בגלל שלא התאמנתי רצוף הייתי קצת פחות בכושר בתחרות בעמק המעיינות אבל זכרתי שגם אם משהו משתבש אני תמיד מסתכלת קדימה, ממשיכה ולא מוותרת. למרות שנפלתי בריצה ובאופניים כמו שקרה לי בתחרות, ברגעים כאלו  אני גם נזכרת במשפט של שרגא ש"טריאתלון זה לא רק ספורט". האימונים של הטריאתלון חשובים לי ואני מרגישה יותר טוב כשאני מתאמנת. אני עושה את מה שאני אוהבת גם כשאני רחוקה מהבית".